פסק-דין בתיק רע"א 3927-09-11

1.         בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כבוד השופט י. פרידמן) מיום 21.6.11 בת.א. 8774-09-08 ות.א. 332213-02-10, לפיה הורה על פירוק שיתוף במקרקעין.

2.         המבקשת והמשיבים הינם בעלים משותפים של חלקה 26 בגוש 10760 בשטח של 1,386 מ"ר(להלן "החלקה"). למבקשת 50% מהזכויות ולמשיבים, ביחד, 50% מהזכויות.

3.         על החלקה בנויים שני בתים חד משפחתיים. המבקשת מחזיקה בבית הבנוי על החלק האחורי של החלקה והמשיבים, בבית הבנוי על החלק הקדמי. המבקשת עושה שימוש בשביל להולכי רגל מהכביש לביתה בחלק האחורי.

4.         המשיבים הגישו בקשה לפירוק השיתוף בחלקה, בדרך של מכירתה. המבקשת  טענה כי דרך המלך לפירוק השיתוף היא חלוקתם בעין, ואין לדון באלטרנטיבות אחרות לפירוק השיתוף קודם הכרעה באפשרות הפירוק בעין.  המבקשת הגישה נגד המשיבים תביעה למניעת בניה על החלקה על ידי המשיבים. הדיון בשתי התובענות אוחד.

5.         בהחלטתו קבע בימ"ש קמא כי הנטל להוכיח כי החלקה ניתנת לחלוקה בעין הינה על מי שחפץ בדרך זו ועליו להוכיח כי הדבר אפשרי מבחינה תכנונית. הדרך שבחנו הצדדים בפניו הינה פירוק על דרך הפיכה לבית משותף ולכן יש להמחיש כי הדבר ניתן.

בימ"ש קמא קבע כי היה על המבקשת להמחיש את האפשרות לחלוקת החלקה בעין מבחינה תכנונית ו/או האפשרות לרשום את הבתים הבנויים על החלקה כבית משותף, וכי המבקשת לא עשתה כן ולא הגישה תוכניות שממחישות כיצד ניתן לבצע את הפירוק בעין. מאחר והמשיבים טענו כי פירוק בעין אינו אפשרי, נקבע כי לא ניתן לחלק את החלקה בעין ולפיכך הורה על פירוק השיתוף בדרך של מכירה על דרך התמחרות.

6.         החלטה זו הינה נשוא הבקשה. המבקשת טענה בבקשתה כי הנטל להוכיח כי אין לבצע פירוק שיתוף בדרך של חלוקה בעין הינה על הטוען לכך וכי שגה בימ"ש קמא בקובעו כי היה על המבקשת להוכיח כי ניתן לבצע את החלוקה בעין, גם אם המשיבים לא הביאו כל ראיה כי הדבר אינו ניתן לביצוע.

המבקשת ביקשה לדחות את תביעת המשיבים, בה התבקש פירוק על דרך מכירה בלבד ולחילופין ביקשו להחזיר את הדיון לבימ"ש קמא על מנת שיורה למשיבים להראות כי לא ניתן לבצע את הפירוק בעין , ובמידה ויוגשו כאלה ראיות, יאפשר למבקשת להביא ראיות מטעמה על מנת לסתור את ראיות המשיבים.

7.         המשיבים טענו בתשובתם כי המבקשת מנסה לדחות את הקץ ולהמנע מפירוק השיתוף בין הצדדים, כי צדק בימ"ש בקביעתו וכי יש לדחות את הבקשה. המשיבים טענו כי המבקשת מסכלת כל בקשה להיתר בניה שהם הגישו על מנת לבנות בית חדש על חלקם של המשיבים (לאחר שביתם נהרס לחלוטין) וכי בנסיבות אלה , הפתרון המעשי היחיד הוא בפירוק השיתוף בין הצדדים.

המשיבים טענו כי בשלב ראשון הם ביקשו להורות על פירוק השיתוף על דרך של רישום בית משותף אך המבקשת התנגדה לכך מאחר ולטענתה לא מתקיימים התנאים לפירוק השיתוף על ידי רישומו כבית משותף. בנסיבות אלה, ולאחר שהתברר להם כי לא ניתן לחלק את החלקה לשתי חלקות נפרדות - לא נותרה להם ברירה והם ביקשו פירוק שיתוף על דרך מכירה. עוד טענו המשיבים כי הם צרפו לבקשתם תשריט חלוקה מוצע לחלקה אך המבקשת התנגדה לו ומאידך לא הציגה כל דרך חלוקה אפשרית אחרת.

המשיבים טענו כי לאחר שבימ"ש קמא שמע את טענות הצדדים, הוא הורה על הגשת תצהירים כאשר לתצהירים יצרף כל צד תשריטים הממחישים טענתם כי ניתן לחלק את החלקה בעין, וכי המבקשת לא השיגה על החלטת בימ"ש , אך לא הגישה כל תשריטים מטעמה.

בנסיבות אלה טענו המשיבים כי המבקשת מושתקת מלהעלות טענותיה נשוא בקשה זו לאחר שלא עמדה בנטל שקבע בימ"ש קמא "להמחיש בפניו שאין המדובר אלא בטענה בעלמא".

8.         לאחר שהוגשה תגובת המשיבים קבעתי דיון בבקשה בנוכחות הצדדים. מתגובת ב"כ המבקשת התרשמתי כי אכן המבקשת מסכלת כל אפשרות של פירוק השיתוף, כאשר היא מבקשת לשמור על המצב הקיים, באופן שתוכל להמשיך ולגבות שכר דירה מהנכס שבבעלותה ומאידך, היא מונעת מהמשיבים כל שימוש בנכס ואף אינה נכונה לכל הצעה לפירוק השיתוף בחלקה, אלא אם כן תעשה לפי רצונה המלא בלבד.

9.         בנסיבות אלה, וכאשר המבקשת אינה נכונה לכל חלוקה בעין של החלקה , צדק בימ"ש קמא בקביעתו לפיה החלקה אינה ניתנת לחלוקה בעין, ואין מנוס מפירוק השיתוף על דרך מכירת החלקה כולה, כפי שהורה בימ"ש קמא.

10.        בפסק דינו של כבוד המשנה לנשיאה א. ריבלין  ברע"א 1497/09 בעלי זכויות בחלקה 10 בגוש 6884 נ. ויסמן ואח' (פסק דין מיום 25.7.10) נאמר בסוגיית פרוק השיתוף כי:

"פירוק השיתוף במקרקעין הוא הליך המביא לסיומו את יחס השיתוף בין הבעלים. התפיסה היא שקיומם של יחסי שותפות מקום בו השותפים מסוכסכים אינו רצוי, שכן יכולתה של מערכת המשפט להשכין שלום בין שותפים השרויים במחלוקת, או לכפות עליהם שיתוף פעולה, היא מוגבלת. פירוק השיתוף אף נתפס כמעודד ניצול יעיל יותר של המקרקעין, בעוד שהבעלות המשותפת הנגועה ביחסים עכורים מכבידה על פיתוח הנכס ופוגעת בסחירותו (ראו: ע"א 319/74 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' פיין, פ"ד ל(1) 457 (1975) (להלן: פרשת רובינשטיין); רע"א 1017/97 רידלביץ נ' מודעי, פ"ד נב(4) 625, 632 (1998) (להלן: פרשת רידלביץ); יהושע ויסמן דיני קניין - בעלות ושיתוף, 278 (1997) (להלן: ויסמן); חנוך דגן "שיתוף במקרקעין - מוסד חברתי רצוי?" משפטים כז(1) 493, 501-497 (1996); מיגל דויטש קניין כרך א 595 (1997) (להלן: דויטש)). ביטוי לתפיסה זו נמצא בסעיף 37 לחוק המקרקעין, המורה כי לכל אחד מהשותפים קיימת הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לפירוק השותפות.

פירוק השיתוף יעשה ככלל על-ידי חלוקה בעין של הנכס, אך מקום בו סבור בית המשפט כי "חלוקה בעין תגרום הפסד ניכר לשותפים, כולם או מקצתם", רשאי הוא להורות על פירוק השיתוף בדרך של מכירה במקום חלוקה בעין של הנכס".

גם בענייננו- לאור עמדת המבקשת, לא ניתן לבצע חלוקה בעין, כאשר מאידך העדר חלוקה מונע מהמשיבים שימוש בחלקה וגורם להם נזק ניכר.

11.        מכל האמור - אני דוחה את הבקשה.